במדינה כמו ישראל, בה הביטחון הוא עניין לאומי, אכיפת תקנות הנשק ואמצעי הלחימה היא חשובה מאין כמותה כדי לשמור על ביטחון האזרחים. מצד אחד, מפאת המצב הבטחוני בארץ, המדינה מאפשרת גמישות מסוימת עם החזקת הנשק, במיוחד במקרים של מלחמה או מגורים ביישובים שקרובים לקווי עימות. עם זאת, ישנן תקנות ברורות לגבי מי יכול לשאת נשק.
על המבקשים להוציא רישיון נשק באופן חוקי לקבל רישיון ממשטרת ישראל לאחר מעבר בדיקות רקע מקיפות, הערכות פסיכולוגיות ודרישות הכשרה. ההחזקה והשימוש בנשק מוגבלים בדרך כלל לאנשים שיכולים להוכיח צורך אמיתי ולעמוד בקריטריונים שצוינו. החוק מגביל בעלות על כלי ירייה לקטגוריות מסוימות של אנשים, כגון אנשי אבטחה, ציידים מורשים, יורים תחרותיים ומקצועות מסוימים הדורשים נשק חם לתפקידיהם.
למרות המאמצים הרבים והיקפי החוקים והתקנות הנועדו להגביל את נשיאת הנשק, עם צרכים בטחונים שהולכים וגדלים, אין מנוס מעבירות הקשורות לדיני נשק ואמצעי לחימה. בישראל קיימת נוכחות משמעותית של אמצעי לחימה המוחזקים ללא היתר מתאים, המצויים לרוב ברשותם של גורמים פליליים, זאת בנוסף לנשק המוחזק בהיתר על ידי אזרחים שומרי חוק.
חוק העונשין מבחין בין סוגי נשקים ועבירות החזקת נשק, נשיאת נשק וסחר בנשק. עבירת החזקת נשק כוללת החזקה שאינה חוקית של נשק, בין אם מדובר בהחזקה בנשק ללא רישיון מתאים או בין החזקה בנשק עם רישיון של פג תוקפו. כמו כן, עבירת החזקת נשק יכולה להיות גם בגין החזקת נשק אסור כמו מטעני חבלה או נשק שמיועד לשימוש צבאי. בנוסף, אם מדובר בהימצאות נשק של אדם מסוים בבית של אדם אחר, העבירה חלה על בעל הנכס.
